פסק-דין בתיק ע"א 39186-01-10

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופט מרדכי בן-חיים, ביום 17.12.09, בת.א. 41944/08, ובו נעתר בית המשפט לבקשת המשיב 1, עו"ד אברהם דורון (להלן: "המשיב"), ודחה על הסף את תביעת המערער ב "עילת העמדת הבטוחה", לאחר שקבע כי פסק הבורר שניתן בין הצדדים, ואשר אושר על ידי בית המשפט, מהווה מעשה בית דין ויוצר השתק עילה החוסם את המערער מלחזור ולהעלות סוגיה זו במסגרת התובענה.

הרקע, תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         בעלי הדין, עורכי דין במקצועם, הקימו שותפות לניהול משרד עורכי דין, כאשר בין השאר רכשו במשותף מגרש בראשון לציון, באמצעות חברת מ.ו.א.ד השקעות בע"מ, שהוקמה על ידם בחלקים שווים לצורך רכישת המגרש (להלן בהתאמה: "המגרש" ו "חברת מואד").

מאז שנת 1997 ועד 2002 היו הצדדים בעלים, בחלקים שווים, גם בחברת נכסי וין דור (1980) בע"מ (להלן: "וין דור"), אשר החזיקה בזכויות בבנין בשדרות רוטשילד בת"א (להלן: "הבנין ברוטשילד").

לצורך מימון רכישת המגרש נטלה חברת מואד ביום 29.09.97 הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "בלמ"ש" ו- "ההלוואה"), והצדדים העמידו לצורך כך לבלמ"ש מספר בטוחות: (א) ערבויות אישיות של המערער והמשיב; (ב) משכון המגרש; (ג) רישום משכנתא על הבניין ברוטשילד בסך של כשני מיליון ש"ח.

2.         ביום 31.12.02, כחמש שנים לאחר רכישת המגרש ונטילת ההלוואה, מכר המשיב למערער את חלקו בוין דור, לגבי הבניין ברוטשילד (להלן: "הסכם וין דור"). בהתאם להסכם וין דור התחייב המשיב להעמיד, בתנאים מסוימים, בטוחה חלופית לטובת בלמ"ש שתאפשר הפחתת המשכנתא הרשומה על הבניין ברוטשילד למחצית סכומה, וכך קובע סעיף 6.3 להסכם וין דור:

"בתוך 30 יום מהמועד בו הקונה יפרע כלפי המוכר סך בשקלים חדשים השווה ל-200,000$ (מאתיים אלף דולר ארה"ב)... יעמיד המוכר [המשיב] לטובת בלמ"ש, בטוחה שתתקבל ע"י בלמ"ש, על מנת לאפשר הפחתת מחצית המשכנתא כהגדרתה לעיל, לטובת חברת מואד, הרשומה על הבניין ברוטשילד לכדי מחצית סכום חוב ההלוואה...".

3.         המשיב לא העמיד הבטוחה החלופית, ובעקבות זאת פתח  המערער בהליכי בוררות.

4.         במסגרת הבוררות, שהתקיימה בפני עו"ד בנימין ברץ (להלן: "הבורר"), נדונו תביעות הדדיות של הצדדים הקשורות לפירוק השותפות שביניהם, ובתוך כך גם המחלוקות הקשורות לעסקת מכירת וין דור, שהוכרעו בבוררות. פסק הבורר ניתן ביום 12.06.08. בקשה שהוגשה על ידי המערער לביטולו - נדחתה, ופסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי  ביום 04.05.09.

5.         לאחר אישור פסק הבורר, שב והגיש המערער תביעה, היא התביעה נשוא ערעור זה, בה עתר למתן צו שיחייב את המשיב להעמיד בטוחה חלופית בשווי 114,000 ש"ח לטובת בנק הפועלים. יצוין, כי ההלוואה שנלקחה על ידי חברת מואד מבלמ"ש נפרעה על ידי הלוואה שלקח המערער מבנק הפועלים, וזאת ביום 23.06.08. לטענת המערער (סעיף 3 לכתב התביעה), בהיותם בעלים משותפים של חברת מואד חייבים היו הצדדים להעמיד בטוחות בחלקים שווים בגין כל הלוואה שתילקח על ידי החברה. על כן, ומשלא העמיד המשיב את הבטוחה הנדרשת לבנק הפועלים, שעמדה לטענת המערער על סך של 739,000 ש"ח, העמידה המערער. בהתאם לפסק הבורר, העמיד המשיב, ביום 15.07.08, בטוחה בסך 625,000 ש"ח, כפי שפסק הבורר. המערער טוען כי היה על המשיב להעמיד את מלוא הבטוחה. לטענתו, קביעת הבורר אינה רלוונטית, ועל כן הגיש התביעה נשוא הערעור לתשלום ההפרש בסך 114,000 ש"ח.

6.         המשיב הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף ביחס לשתי עילות תביעה: עילת העמדת הבטוחה, ועילת החזר התשלום. החלטת בית משפט קמא בבקשת המשיב לדחייה על הסף, בה טען המשיב כי פסיקתו של הבורר יצרה מעשה בית דין בין המערער לבינו, וכי משאושר פסק הבורר קיים השתק עילה החוסם את המערער לשוב ולהעלות סוגיה זו במסגרת התובענה, היא נשוא הערעור.

7.         בית משפט קמא קיבל את טענות המשיב, תוך שהיה ער להלכה שאין לדחות תביעה על הסף בעילה של מעשה בית דין בעקבות פסק בורר אלא לאחר בדיקה מדוקדקת של העילות שנטענו. בית המשפט ציין, כי עיון בפסק הבורר מלמד כי סוגיה זו של "עילת העמדת הבטוחה" עמדה להכרעה בפני הבורר, שדן בה. בית המשפט נעתר לבקשה לדחיית טענה זו מכתב התביעה על הסף, תוך שקבע כי: "... הבורר פסק בסוגיית העמדת הבטוחה במלוא היקפה ולאחר שזו הועמדה בפניו כמחלוקת הצריכה להכרעה, ומשכך יש לראות בפסק הבורר בחלקו המתייחס לסוגיית העמדת הבטוחה בבחינת מעשה בית דין", וציין כי : "מבחן זהות העילה לענין טענת מעשה בית דין הינו רחב וכי יש לראות את העיקר - התשתית הבסיסית של העילה".

טענות הצדדים בערעור

8.         המערער טוען כי טעה בית משפט קמא שעה שנעתר לבקשת המשיב ודחה התביעה על הסף בכל הקשור לעילת העמדת הבטוחה. לטענתו, המשיב הפר הסכמה מפורשת שהייתה בינו לבין המערער, לפיה בכל הקשור להלוואות שתיטול חברת מואד יעמידו הצדדים בטוחות בחלקים שווים. לטענתו, בכך שלא העמיד בטוחה בסך 739,000 ש"ח בגין ההלוואה החדשה מבנק הפועלים, כפי שהעמיד המערער, אילץ את המערער לממן את ההפרש בין הסכום שהיה על המשיב להעמיד לבין הסכום שהעמיד המשיב בפועל,  וזאת בסך 114,000 ש"ח.

לטענת המערער, עילה זו לא הוכרעה כלל על ידי הבורר, והיא לא הייתה אחד הנושאים בבוררות, לא נבלעה בו, ולא הוכרעה בו, שכן לטענתו מקורה של עילה זו לאחר מתן ההחלטה בבוררות, שכן ההלוואה מבנק הפועלים נלקחה רק לאחר מכן. לטענתו, רק פרשנותו של סעיף 6.3 להסכם וין דור עמד להכרעת הבורר, בעוד הבטוחה נשוא תביעתו נובעת מהסכמה כללית בין הצדדים ומהיותם שותפים, וכל עניין הנוגע לחברת מואד ולהתחייבות בעלי מניותיה, לרבות עילת העמדת הבטוחה - לא הוסדר בהסכם וין דור, ולפיכך לא הוכרע במסגרת הבוררות.

9.         המשיב סומך ידו על פסק דינו של בית משפט קמא, וטוען כי דין הערעור להידחות, שכן הגשת הערעור היא ניסיון פסול לגרום לבית המשפט לשבת כערכאת ערעור שנייה על פסק הבורר, שניתן בעקבות הליך בוררות ממושך שהתקיים ביוזמת המערער, כאשר במסגרת הבוררות נדונה בין היתר תביעת המערער בנוגע לשיעור הבטוחה שעל המשיב להעמיד בקשר להלוואה שנטלה חברת מואד לרכישת המגרש.

עוד טוען המשיב, כי לבקשתו לדחייה על הסף הוא צירף תצהיר, והתייצב לדיון כדי להיחקר על תצהירו, כאשר מנגד, המערער לא תמך תגובתו לבקשה בתצהיר מטעמו, ויתר על חקירת המשיב, ואף לא טרח להתייצב בעצמו לדיון. לטענת המשיב, מרגע שויתר המערער על חקירתו ולא הוגש תצהיר מטעמו, יש לראות את כל האמור בתצהירו כמוסכם. משכך טוען המשיב כי המערער מטעה את ערכאת הערעור שעה שטוען כי בית משפט קמא נמנע מקבלת תצהירים וקיום חקירות ובירור עובדות רלבנטיות.

לבסוף טוען המשיב, כי כפי שקבע בצדק בית משפט קמא, החלפת הבנק המלווה מבלמ"ש לבנק הפועלים, אינה יכולה לשמש למערער אמתלה לעקוף את פסק הבורר, ואינה יוצרת עילת תביעה חדשה בנוגע לבטוחה, עילה שכבר נדונה והוכרעה בבוררות.

ד י ו ן